We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

כ​ּ​ֻ​ל​ּ​ָ​ם ס​ָ​ח​ַ​ף ה​ָ​א​ו​ֹ​ר

by Razi Ben-Ezzer

/
1.
דִּמְעוֹתַיִךְ כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת תִּשְׁטוֹפְנָה יְמוֹתַי, נְשִׁיקוֹתַיִךְ הֵנָּה לֶהָבוֹת תֹּאכַלְנָה עַצְמוֹתַי. אֵשׁ וּמַיִם – פִּלְאֵי פְּלָאוֹת בִּי הִתְאַחֲדוּ – פֶּלֶא מֵרְבָבָה: מַדּוּעַ הָאֵשׁ לֹא תְלַחֵךְ הַדְּמָעוֹת? וּמַדּוּעַ הַדְּמָעוֹת לֹא תְכַבֶּינָה הַלֶּהָבָה? ניו יורק 1907
2.
3.
4.
5.
הַרְבֵּה חִידוֹת יֵשׁ בַּחַיִּים, יֵשׁ גַּם תְּשׁוּבוֹת תִּילֵי-תִּלִים; לַחֲכָמִים יֵשׁ פִּתְּרוֹנִים חֵפֶץ חַיִּים יֵשׁ לִכְּסִילִים. פַּעַם אַחַת שָׂח לִי חָכַם: תֹּכֶן אַחֵד לַהֲוָיָה, רַק הַצּוּרוֹת-- וְלֹא גָּמַר: לְפָנֵינוּ עָבְרָה לְוָיָה. הָעֲגָלָה אַט הִתְנַהֲלָה וְתֵעָלֵם. אוֹרְחִי אָמַר: תֹּכֶן אֶחָד גַּם לַחַיִּים, גַּם לַמָּוֶת-- וְלֹא גָּמַר. לְפָנֵינוּ עָבְרָה נַעֲרָה כְלִילַת חֵן, וְנָקָם לִרְאוֹת; אַךְ הַנַּעֲרָה בֵּרְכָה א וֹ תִ י בְּעֵינֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת. ורשה 1907
6.
7.
והחיים כולם בעיני, הם רק מנגינה אחת, עצובה וארוכה. כזאת חשבתי אז, כאשר הייתי עוד בעמק הבכא. וכל חיי, תקוותיי ועתידותיי, נתרכזו בקרן חשיכה. וכה אני חושב גם עתה, בשבתי פה בטרקלין הגדול והמרווח, המקושט והמגוהץ, המלא זיו ואורה, בחברת צעירים עליזים ועלמות עליזות ויפיפיות. ובטרקלין יפה מאד, בו הכל מבהיק, הכל מתנוצץ ומאיר, וגלי מוזיקה נעימה ימלאו את מרחבו, גם עתה נדמה לי כי הפסנתר יפליט רק צלצולים עצובים, ומנגינתו תתלכד עם מנגינת החיים, שכולנו מנגנים. הנה המוזיקה תמסוך עלי רוח יגון. בשעה שאני שומע את המוזיקה, לו גם תהיה עליזה ויוקדת, אמלא רוח יגון. ולחץ נורא ילחץ את לבבי. אז אני מרגיש את מנגינת החיים העצובה בכל תוקפה. ועל יד הפסנתר יושבת עלמה יפיפיה, ואצבעותיה הענוגות והיפות תדלגנה על משושות הפסנתר. וכל הקרואים מתרגשים ושמחים. רק עלי תמסוך המנגינה רוח תוגה עזה מאד. אני שומע עתה את מנגינת החיים בכל עזוז עצבונה הנעים, ודמעות לוחצות אותי, והן חפצות להתפרץ מעיני, ואני ממהר לעזוב את הטרקלין ויוצא החוצה. הליל שקט, האויר צח. וכל הארץ מכוסה שמיכה לבנה. וגם הלבנה תשלח קווי אור חיוור, ומאירה את התבל הלבנה. ואיזו רוח תוגה חרישית שפוכה על הבריאה כולה.
8.
אֲנִי עָיַפְתִּי, פָּשוּט עָיַפְתִּי, וְאֵין עוֹד כֹּחַ לָשֵׂאת בָּעׂל. אֲנִי הָגִיתִי, אֲנִי שָׁאַפְתִּי, אֲנִי בָכִיתִי – וְאֵין לִי כֹל. אוֹרוֹת דָּעָכוּ, קוֹלוֹת לֹא בָאוּ, תְּמוּנוֹת רָמְזוּ אַךְ... אֲנִי עָיֵף. צִלְלֵי הַמָּוֶת עָלַי נָסַבּוּ, וּבָא הַפֶּלִי וּמִסְתּוֹפֵף. פתח-תקוה 1917
9.
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי. נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר, נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו – כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא. וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי, זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי, וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי. וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם, וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם, וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם. אודסה 1901
10.
לֹא יוֹם אַף לֹא לַיְלָה: דִּמְדּוּמִים הָיוּ חַיָּי. וְזֶה אֲשֶׁר-לֹא הָיָה וְזֶה אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה – הָיָה מַאֲוַיָּי. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָרֹךְ אֶחָד – וְרַק לִרְגָעִים יֵשׁ כִּי אִנָּעֵר. אֲשַׁפְשֵׁף עֵינַי: עֲלָטָה. אַךְ פְּאַת-שָׁמַיִם אֶחָת אֲדֻמָּה עַד-לְבָעֵר. אַבִּיט וְכַף לֶעָיִן: הַאִם הוּא לִפְנוֹת-עֶרֶב? הַאִם לִפְנוֹת-שַׁחֲרִית? לֹא אֵדָע. וְלֹא אֵדַע אִם עַתָּה רַק אָחֵל אוֹ אִם זֶה כְּבָר אַחֲרִית. לֹא אָהַבְתִּי וְלֹא שָׂנֵאתִי. הוֹי אֵלִי, אֵלִי! אַלְפֵי אַלְפֵי זוֹכִים עֲמֵלִים עַל כָּל סְבִיבִי וְהוֹמִים פֹּה וְרוֹעֲשִׁים, וְרִבְבוֹת אֻמְלָלִים בּוֹכִים, וְגַלְגַּל מְנַסֵּר גַּלְגַּל וְשׁוֹרֶקֶת כָּל הַמְּכוֹנָה וְהָעוֹלָם חַי וְקַיָּם. אַךְ מַה-לִּי פֹּה אֲנִי וּמִי לִי פֹּה אֲנִי, וְחַיַּי אַיָּם? ורשה 1910
11.
עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִך עָף! אַט וָקַל – נִדְמֶה כְּאִלּוּ רֶגַע – אֵינוֹ אֶלָּא צָף, צָף-מַפְלִיג בְּיָם שֶׁל תְּכֵלֶת, עֵר לְרֶנֶן-גִּיל בְּלֵב הַשָּׁמַיִם – הָרָקִיעַ, חַג אִלֵּם בְּאוֹר צוֹרֵב. עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף! יְשַׁר-גֵּו וְכֶבֶד אֵבֶר, שְׁחוֹר-נוֹצָה וּרְחַב-כָּנָף; טָס מָתוּחַ (חֵץ מִקֶּשֶׁת), עַיִט עָג עוּגִיּוֹת חוּגָיו; תָּר עִקְּבוֹת טַרְפּוֹ מִמַּעַל בָּאֲפָר וּבַחֲגָו. עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף! טָס גּוֹלֵשׁ-גּוֹלֵשׁ וּבְמַגַּע פֶּלֶא אֵבֶר לֹא נָקָף. רֶגַע-קַל – קָפָא, מִשְׁנֵהוּ – נִיד-לֹא-נִיד בְּאֶבְרוֹתָיו, רֶטֶט כָּל-שֶׁהוּא לְפֶתַע – וְעוֹלֶה לִקְרַאת הָעָב. עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף! אַט וָקַל, – נִדְמֶה כְּאִלּוּ – רֶגַע אֵינוֹ אֶלָּא צָף... אֶרֶץ, עַיִט עַל הָרַיִךְ, – עַל פָּנַיִךְ חַשְׁרַת צֵל, מֵאֶבְרוֹת עֲנָק חוֹלֶפֶת, מְלַטֶּפֶת הַרְרֵי-אֵל... תל אביב 1936
12.
כְּבָר מָחַלְתִּי מֵאֵין בְּרֵרָה עַל שֶׁחָלַף כְּבָר וַיָּמָת; אַךְ אִם יִמַּק גַּם עֲתִידִי – עָלָיו, עָלָיו אֶזְעַק חָמָס! וְלֹא אֶמְחֹל עַד לָנֶצַח גַּם בְּקִבְרִי לֹא אֶמְחֹלָה, אִם אֶפָּטֵר מִן הָעוֹלָם טֶרֶם תּוּשַׁב לִי הַגְּזֵלָה. וּכְשֶׁאָמוּת צִחֵה צָמָא בִּנְזִירוּתִי וְעֶלְבּוֹנִי – אָאֹר, אֶשְׁאַג, אֶחֱרֹק שִׁנַּי וַאֲשַׁבְּרֵן בַּחֲרוֹנִי. וְנִשְׁמָתִי הָעֲשׁוּקָה יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי מוֹתָהּ עוֹד תִּתְלַבֵּט פֹּה וּתְבַכֶּה אַף תְּקַלֵּל אֶת יַתְמוּתָהּ. גרודנו 1910

about

על האלבום

שנים -עשר שירים, של משוררים בני מאה שנה ויותר, הכותבים עברית, וכאילו מדברים אלי ישירות, דוברים בשפתי, כאילו היו כאן. משוררים של אמת אנושית שמעבר לזמן ולגאוגרפיה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, קם דור של משוררים, יהודים צעירים וחולמים,שמאוחר יותר תצמיד להם האקדמיה את הכינוי ״משוררי תחיה״. אבל ההגדרות האקדמיות אינן מעניינות אותי. כמובן, שככל תלמיד תיכון בן דורי, היכרתי את שני הידועים ביותר מביניהם: ביאליק וטשרניחובסקי.

ואז במהלך החיפוש אחר שירים לאלבום, נתקלתי במשוררים אחרים מהתקופה. שמות, שאולי מכירים אותם כשמות רחובות כמו פרישמן, (במקרה הטוב), או נשכחו מלב לחלוטין, כמו ליסיצקי.

ואז התחלתי לקרוא עליהם. על חייהם. ומה שהתגלה לי, הוא שהמכנה המשותף הגדול ביותר לכולם הוא, שמרבית חייהם, ויצירתם, התרחשו מחוץ לגבולות ארץ ישראל. חלקם עלו רק בזקנתם (כמו ביאליק), חלקם שהו זמן קצר מאד בפלשתינה, וחזרו לגולה ( למשל, נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון הלאומי, חי בארץ ישראל פחות מ6 שנים ועזב לניו-יורק לשארית חייו). חלקם חיו נשמו וכתבו עברית כל חייהם- ולא קבעו מושבם בארץ ישראל לעולם, כמו קצנלנבוגן.

הרעיון הזה, של יצירה עברית, חיה ובועטת ונרגשת ונושמת, המתרחשת בעולם הרחב, בלי מגבלות של גבולות גאוגרפיים, עברית כתרבות אוניברסלית, הצית אותי וקסם לי. כמי שמתמודד תמידית עם זהותי הכפולה והחצויה, כישראלי ואמריקאי,כאזרח כפול במובן הנפשי, כמי שגדל בישראל אבל חי ויצר מחצית חייו מחוצה לה, המשוררים הללו נתנו לי תבנית, ודוגמה, ונחמה.

הם עברו מן העולם מזמן. אבל שירתם לוחשת לי בקול חזק וברור: אתה עברי. זו שפתך. החותמות על הדרכון שלך הן רק דיו. השירה העברית גדולה יותר מגבולות ומפות.

רזי בן-עזר, פלורידה 2016

credits

released May 13, 2016

מוזיקה, עיבוד, נגינה, הקלטה וקריאה: רזי בן-עזר
מלבד:
10: מוזיקה מאת פ.מנדלסון, ״שיר ללא מילים מס.1״ עיבוד רזי בן עזר
4: נגינה והקלטת עוד, סאז וכלי הקשה: יהודה אשש
הוקלט בפלורידה, 2015-16

תודה מיוחדת ליהודה אשש על הנגינה, ולעמי לוי על שהמליץ לי על הטקסט של י.ש.ק.

license

all rights reserved

tags

about

Razi Ben-Ezzer Florida

Russ (Razi) Ben-Ezzer:

Musician, producer and recording engineer, was born in NY and raised in israel. Band member and producer of "Pollyanna Frank". In 89 recorded and produced "lived and died in the closet" and in 90 recorded and produced the group's acclaimed album "No Choosing." Once relocating to the United States, worked as a producer and a engineer with Jerry Marota , the Commodores. ... more

contact / help

Contact Razi Ben-Ezzer

Streaming and
Download help

Report this album or account

If you like Razi Ben-Ezzer, you may also like: