שלוש-עשרה מקטרות

על האלבום:
את ספרו של איליה ארנבורג "שלוש-עשרה מקטרות" קיבלתי במתנה מסבתי. שני כרכים, קטנים במידותיהם, בהוצאת ספריית תרמיל. שלושה עשר הסיפורים, כל אחד על מקטרת אחרת, גילגוליה ובעליה המתחלפים, נחרטו בזכרוני, ואני חוזר אל הספר הרומנטי והתמים הזה שוב ושוב.

שלוש-עשרה הרצועות באלבום נכתבו כל אחת בהשראת אחד הסיפורים. כמו ספרו של איליה ארנבורג,רציתי שגם המוזיקה באלבום תהיה רומנטית. תמימה, רגשנית ותיאטרלית לעיתים, אבל בעיקר רציתי לשמר את ההרגשה והזיכרון של רזי בן החמש-עשרה, הקורא בלילה ספר מאת יהודי רוסי, ובטוח שמקטרת היא הדבר הקסום ביותר בעולם.

או במילותיו של ארנבוג עצמו: "---אני מחבב את הסנטימנטליות ואינני מתבייש בכך. אינני סובל את קרי הלב. האהבה מקננת הרבה יותר בעיניו הטרוטות של כלב החצר הזקן, מאשר באישוניו חסרי החיים של אליל האהבה, ארוס הפוחז---"

About the album
My grandmother gave me Ilia Erengurg's book, "Thirteen Pipes" when I was a teenager. Two small volumes, with thirteen stories, each one telling the tale of one pipe, its owners and twists of fate, have formed a deep impression and stayed with me ever since. I returned to this innocent, romantic book again and again over the years.

Each one of the tracks in this album was inspired by one of the stories. Just like Erengurg's book, I wanted the music to be emotional, romantic, sometimes theatrical, but most of all I wanted it to remind me of young 15 year old Razi, reading late at night in his room this book by a Jewish-Russian author, and convinced that a pipe is the most magical object in the entire world.

Or, in Erenburg's own words: "--I am fond of sentimentality, and not ashamed of it. I cannot stand the cold hearted. True love lies much more in the eyes of the old, loyal yard dog, than in the cold, lifeless stone gaze of Eros, the god of love--"